קשה מאוד כיום לדמיין כיצד נראתה מדינת ישראל בשנת 1948. היום חיים בישראל למעלה משבעה מיליון תושבים וכלכלתה משתייכת לקבוצת המדינות התעשייתיות המובילות בעולם. בשנתה הראשונה מנתה אוכלוסיית המדינה 785,000 נפש בסך הכל, תקציב המדינה היה 41 מיליון לירות ארץ ישראליות, ורוב הייצוא היה תיבות של פרי הדר. עוצמת הכלכלה וגודל האוכלוסייה אינם נדד לרגשותיהם ולתחושותיהם של תושבי הארץ באותה שנה ראשונה למדינה. ישראל הייתה אמנם ענייה, שרויה במלחמה עקובה מדם, תוך כדי קליטת אלפי עולים ובנייה של ארץ חדשה. אבל היה רצון עז להצליח, ומוכנות להתנדב, לתרום להקריב. האווירה הכללית הייתה של הזדמנות היסטורית, ייחודית, להקים מולדת לעם היהודי בארצו. צילומי אותם הימים מתעדים את האווירה של אותם ימים חדורי אמונה בחזון שיבת ציון ובתקומת המולדת. [ להזמנת האלבום]

ארץ בראשית
נופי הארץ לפני 60 שנה היו שונים לחלוטין מפני ארץ כיום. הערים היו קטנות, היישובים היו מרוחקים זה מזה, מי הנחלים והמעיינות עדיין לא נתפשו בצינורות ומערכת התחבורה על כבישיה הקטנים עדיין לא התפרשה לאורכה ולרוחבה של הארץ. הרבה מהנופים של 1948 נעלמו לעולם. האקליפטוסים שלאורך גדת ואיד מוסררה כבר הפכו מזמן לנתיבי איילון, אגם החולה יובש, בנחלי הארץ לא זורמים מים וערי הארץ העתיקות נעלמו ברובם. הרומנטיקה מפנה מקומה לקידמה.

לבנות ולהיבנות
הנצחונות הגדולים במלחמת העצמאות יחד עם עלייה של אלפים איפשרו מאמץ התיישבותי שלא נראה עד אז בארץ. פיזור האוכלוסין וההתיישבות במרחבי המדינה החדשה, בעיקר בצפון, בדרום ולאורך הגבולות המתהווים, נתפסו כצוו השעה. החל מהמחצית השנייה של שנת 1948 החלה תנופת בנייה והתיישבות עצומה. תחילה יושבו הערים והעיירות הערביות הנטושות, עד מהרה החלה גם בנייה מואצת של שכונות חדשות, ויישובים חקלאיים חדשים.

מן הגורן
דגניה א, אם הקבוצות, הוקמה בשנת 1909 על ידי קבוצה של צעירים שבאו לעבד את אדמות אום ג'וני, שלחופי הכנרת. בקיבוץ עצמו הוקם בשנת 1911. המושב הראשון שנהלל הוקם עשר שנים אחר כך בשנת 1921 בעמק יזרעאל. בסוף שנת 1947 כבר היו בארץ 145 קיבוצים ו-72 מושבים. במהלך 1948 הוקמו 21 קיבוצים ו-12 מושבים נוספים. הקיבוצים והמושבים, היו הבסיסים ומחנות האימון שבהם נולדו כוחות ההגנה העיקריים של היישוב והכוח המגוייס העיקרי ערב מלחמת העצמאות.

בדמייך חיי
מלחמת העצמאות נמשכה 16 חודשים. היישוב היהודי שמנה 650,000 נפש בתחילת המלחמה הצליח להעמיד צבא שמנה 108,000 לוחמים - גברים, נשים, נערים ונערות. מולו ניצבו צבאותיהם הסדירים של חמש מדינות ערב, אנשי מליציה מקומיים ומתנדבים מרחבי העולם הערבי. 6,373 חללים ישראלים, 4,000 מתוכם חיילים, נפלו במלחמת השחרור - כמעט אחוז מהאוכלוסייה היהודית. אבידות צבאות ערב והאוכלוסייה הערבית המקומות נאמדים בין 10,000 ל-15,000 הרוגים.

מולדת חדשה
בין מאי 1948 לדצמבר 1951 הגיעו 687,000 עולים לישראל והכפילו את האוכלוסייה. 123 אלף עלו מעירק, 118 אלף מרומניה, 106 אלף מפולין, 48 אלף מתימן, 45 אלף מצפון אפריקה, 37 אלף מבולגריה, 34 אלף מתורכיה, 31 אלף מלוב, 22 אלף מאירן. עולים נוספים הגיעו מצכ'וסלובקיה, הונגריה, גרמניה, אוסטריה, מצרים, בריה"מ, יוגוסלביה ועוד. קשיי הקליטה היו עצומים אולם בן גוריון סחף את הוותיקים והעולים להקרבה שהייתה נחוצה למבצע האדירים של העלייה ההמונית.

בית העם
ב-1948 העברית עדיין הייתה תקנית, תולדה של שנים של החדרת שפה בצורה מסודרת ליישוב קטן ומגובש. אולם העלייה ההמונית והשירות הצבאי ייצרו שפה חדשה ועסיסית מעורבת במילים מכל בליל השפות שדיברו בהן בארץ. המלחמה עוד לא הסתיימה וכבר חזרו המועדונים, הברים ובתי הקפה בתל אביב לפעולה. להקות צבאיות בידרו את החיילים, הבימה נסעה לחו"ל לסיבוב הופעות, ותיאטרון הקאמרי העלה את "הוא הלך בשדות", המחזה הראשון שעסק בדמותו של הצבר הישראלי.

עיר עברית
ב-1948 תל אביב הייתה העיר העברית החשובה ביותר בארץ. המוסדות הלאומיים ישבו אמנם בירושלים, סמוך למוסדות השלטון הבריטיים, אולם הפעילות התרבותית, המפלגתית, הכלכלית והצבאית התרחשה בתל אביב. רבע מכלל האוכלוסייה היהודית, כמאתיים אלף נפש, התגוררה בתל אביב. בירושלים התגוררו 87,000 נפש. העיר השלישית בגודלה הייתה חיפה. עם יציאתם של הבריטים מהארץ ופינוי מחנה שרונה, נתפשו הבניינים על ידי הצבא ומשרדי הממשלה ומרכז השלטון עבר למעשה לתל אביב.

מעיין הכפר
בסוף 1947 התגוררו בשטח המנדט מיליון ומאתיים אלף ערבים. רובם הגדול, כשני שליש, התגורר במאות כפרים חקלאיים. החברה העירונית הערבית, כ-400,000 נפש, התגוררה בכל ערי הארץ: ערים בעלת אוכלוסייה ערבית בלבד וערים מעורבות. בעקבות מלחמת העצמאות בין 600,000 ל-760,000 ערבים פלסטיניים הפכו לפליטים. השאלה מדוע עזבו את ביתם, כמו גם השאלה מדוע נשארו פליטים לאחר שעזבו את הארץ, נותרו אחד מסלעי המחלוקת הקשים שבין ישראל למדינות ערב.