ארמון שנבורן

מטרופוליס

מגזין תרבויות עולם

מרץ 2008

וינה

בשער: הגלגל הענק של וינה
צילום: דגמר לונדובה

השנה החליטו בווינה לנער את מערך התיירות בוינה ולשנות את תדמיתה של העיר.וינה מתייחסת ברצינות רבה לתייריה, ההכנסות מתיירות הם גורם כלכלי מרכזי בעיר. התיירות בוינה מתחלקת בין התיירים המבוגרים המגיעים לעיר המחפשים את פאר המאה התשע עשרה, את האופרה והמוסיקה הקלאסית, את האוכל  ומכמני האמנות. אולם וינה רוצה לפנות גם לדור הצעיר. האוכלוסייה החדשה בעיר, מהגרים מן המזרח, מביאים עימם סצנה חדשה, אמנות עכשווית, מוסיקה אלקטרונית ועיצוב.

  

המצב נואש, אך לא רציני
מכפר קלטי קטן ומוצב צבאי רומי הפכה וינה לבירה תוססת של אימפריה רחבת ידיים ולמקור ליצירתיות רוחנית ואינטלקטואלית חסרת תקדים. מלחמת העולם הראשונה חיסלה את האימפריה, האנטישמיות חיסלה את היצירתיות. בין זה לזה ראתה וינה את קרל הגדול, את קיסרי בית הבסבורג, את הסולטן התורכי ששערי העיר עצרו אותו מלכבוש את אירופה את נפוליון וכמובן את פרנץ יוזף, הקיסר ירום הודו.

ארוס ותנאטוס
וינה ומוסיקה, יותר מטוסקנה והרנסנס, יותר ממחשב ועמק הסיליקון. אין כמעט דבר בתחום הבידור המוסיקלי בעולמנו היום, כלומר באחד הענפים הכלכליים הגדולים ביותר, שאפשר להתייחס אליו מבלי להזכיר את וינה. כאן נכתבה המוסקיה שאנחנו מכנים קלאסית, כאן הולחנה מוסיקה בידורית, וכאן נוצרה גם המוסיקה שמכונה היום "מודרנית".

עולם הלומוגרפיה
למעלה ממיליון איש מגדירים עצמם כלומוגרפים, כלומר אנשים שהתמכרו למצלמות הפילמים בעלי התכונות המיוחדות שמייצרת חברת לומוגרפיש א. ג. בוינה, על בסיס טכנולוגיה של המפעל הרוסי לומו. הלומוגרפים הם קהילה פעילה של צלמים המייצרים אלפי צילומי רצף שאותם מדביקים אחד ליד השני על מנת לייצר קירות ענק של צילומים החוזרים על עצמם ברף. תערוכות כבר היו בכל הכיכרות המרכזיות של עיר העולם.

תחיית השטרודל
לא קיימות ערים רבות בעולם שעל שמן נקרא סגנון בישול. אין ספק שבפריז אוכלים אוכל נהדר, בבריסל אוכלים אוכל מצויין (והרבה), בלונדון אוכלים אוכל מעניין וברומא אוכל אותנטי. אבל אין מטבח פריזאי, או בריסלי, או לונדוני. לעומת זאת יש "מטבח וינאי", והדבר גורם הנאה מרובה לא רק לטבחים הווינאים, אלא כמובן גם לאלה שאוכלים את מאכלי המטבח הווינאי מדי יום ביומו - הווינאיות והווינאים.

שיכוני הפועלים של וינה
עם פירוק החומות והביצורים של וינה נוצרה אפשרות לבנות עיר אחרת, שתוכל להתמודד עם העולם החדש שלאחר המהפכה התעשייתית, עולם שדרש מקום מגורים לפועלים ולאוכלוסייה גדולה יותר. וינה יצרה דגם של מגורים שלא היה קיים במקומות אחרים, דגם שבו העירייה הפכה לבעלת הבית הגדולה ביותר בעיר - ויש כמובן גם אוונגרד, וקרל מרקס הוף ובית הונדרטוואסר.

רוחות עבר מצולק
בשנת 1923 הגיעה האוכלוסייה היהודית של וינה לשיא של כל הזמנים: 201,513 תושבים, 10.8 אחוזים מסך תושבי העיר. וינה הייתה העיר היהודית השלישית בגודלה באירופה. האוכלוסייה היהודית שלטה בחיי התרבות והכלכלה, בחיי המסחר, הבנקאות והיזמות הקפיטליסטית. אולם האנטישמיות באוסטריה הייתה מושרשת יותר מאשר בגרמניה - וכאשר הגו היטלר ואייכמן, שניהם בני העיר, את השמדת יהודי אירופה, נעשה בדבר בוינה באכזריות רדיקלית מזו שהונהגה בגרמניה עצמה.

לא רק קלאסית
יותר מ - 200 שנה עברו מאז שמוצארט הטביע את חותמו בזירת המוסיקה העולמית. אולם מאז שנות התשעים פועם לב מוסיקאלי חדש בווינה, "דאון ביט" - מוסיקת מועדונים רגועה. זהו סגנון מוסיקלי כבד, עמום, רציני והרבה יותר מלודי מסגנונות אחרים בז'אנר המוסיקה האלקטרונית. תחילת המהפכה עם פריצת לתודעה של הצמד קרודר ודורפמייסטר, בעקבותיהם באו דג'יהאן וקמיאן, יחד עם פריחתם של לייבלים עצמאיים מעירו של מוצארט.

המרד הגדול - הסצסיון הווינאי
בסוף המאה ה- 19 פרשו כמה אמנים מאגודת האמנות הרשמית של הממסד והקימו את קבוצת הפרישה הווינאית, המהפכה שהם חוללו מהדהדת עד היום בווינה. בין הבולטים באמנים היה הצייר הצעיר גוסטב קלימט שהיה הרוח החייה של הקבוצה.

בוקר טוב מר ברונשטיין
ובתי הקפה הווינאי כמו גם המסעדות הם אתרים מסורתיים הקיימים כבר כשלוש מאות שנה. האגדה המקובלת היא שכאשר נכשל המצור התורכי על וינה הותירו גייסות הסולטן הנסוגים זרעים של קפה. עד מהרה לאחר פתיחת בתי הקפה הראשונים נוספו להנאות מלגימת המשקה המריר גם בילויים אחרים. במאה ה- 18 חדרו למוסדות הווינאים האלה גם שולחנות ביליארד, לוחות שח וכמובן עיתונים.

מקדש האמנות הווינאי
ואוסף התמונות המופלא של המוזיאון הווינאי ממקם אותו בצד מוזיאונים מן השורה הראשונה בעולם. עם זאת האוסף משקף במידה רבה את טעמם של בני הבסבורג ואי לכך אינני שיטתי ומאורגן. אבל מי שרוצה לראות תמונות של רפאל וממשיכיו, ג'ובאני בליני, ג'ורג'ונה, טיציאן, טינטורטו, ורונזה, רמברנדט, יאן ורמר ואחרים מוזמן לבקר במוזיאון להיסטוריה של האמנות בווינה.

הזמנה לנשף ריקודים
ריקוד הוא עניין של מעמד חברתי, בעיקר באירופה. בבית הספר לריקוד ונימוסים של פרופסור תומאס אלמאייר מכינים את ילדי וינה לקראת קבלתם לחוגי החברה הגבוהה.תוך כדי לימודי ואלס, פולקה, פוקסטרוט וקדריל נוצרים הקשרים החברתיים המתאימים עבור נסיכי המחר.

מוסיקה אלקטרונית
סצנת המוסיקה האלקטרונית של העיר עומדת בפני עצמה ומייצרת בעיר מוסיקה חדשנית ומעניינת. 

סערה בכיכר קרל
הקונסטהאלה, המוזיאון לאמנות עכשווית בווינה מנסה לנער את האבק מעל הסצנה האמנותית בעיר. יש חיים מעבר לקלימט ושילה.

הוד והדר
הפאר האימפריאלי, הקלאסיקה, הבארוק והיוגנשטיל - כל הסגגנות תחת השמים הכחולים של מרכז אירופה. צילומי ארכיון התמונות של עיריית וינה.

בתי קפה
הוותיקים שבהם בני 300 שנה הצעירים  בני 100 וכולם עדיין מוסד מכובד.

תזמורת פילהרמונית
התזמורת המייצגת את השאיפה לשלמות.

יין, ישן, צעיר ומעורב
וינה היא עיר היין, לא רק משום שכאן שותים אותה בהנאה אלא כאן הכרמים נמצאים בתוך העיר.

מדריך וינה
כל הטיולים, המוזיאונים, האתרים, המסעדות, המלונות והנושאים החמים של העיר. כולל מפת העיר ומפה מפורטת של מרכז העיר. פרטים